אבא אלהים ואמא תורה עושים אהבה באולימפוס

תשע מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקדוש ברוך הוא, ואומרת שירה עם מלאכי השרת, שנאמר: ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו… (אבות דרבי נתן נוסחה א פרק לא)

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו לקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: "ריבונו של עולם מי מעכב על ידך?" אמר לו: "אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, ועתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלין תלין של הלכות". אמר לפניו: "רבונו של עולם הראהו לי" אמר לו: "חזור לאחוריך", הלך וישב בסוף שמונה (שמונה-עשרה) שורות ולא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו… כיון שהגיע (רבי עקיבא) לדבר אחר אמרו לו תלמידיו: "רבי,מנין לך?" אמר להם: "הלכה למשה מסיני". נתיישבה דעתו (של משה) חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: "רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?" אמר לו: "שתוק! כך עלה במחשבה לפני". אמר לפניו: "רבונו של עולם, הראיתני תורתו הראיני שכרו" אמר לו: "חזור לאחוריך" חזר לאחוריו. ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: "רבונו של עולם – זו תורה וזו שכרה?!" אמר לו: "שתוק! כך עלה במחשבה לפני" (בבלי מנחות כט ב)

שתי תורות הן. התורה הגלויה והתורה הנסתרת. התורה הגלויה היא מקור הסמכות. התורה הנסתרת היא מקור ההשראה. בראשית היתה התורה הנלמדת. אלוהים היה לומד אותה. העולם טרם היה אז ושניהם היו נסתרים. תשע מאות שבעים וארבעה דורות לפני שנברא העולם כבר היתה התורה הנלמדת מונחת בחיקו של אלוהים והיתה לו מקור השראה. הוא היה משתעשע בה בכל יום ויום והיא היתה משחקת לפניו בכל עת. את הפרטים הסמויים הללו מחביאים הגברים הלומדים בין שורותיה הנסתרות של התורה הגלויה: "יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז…בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל. בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם… וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת".[1]

בתום תשע מאות שבעים וארבעה דורות הביט הקדוש ברוך הוא בתורה הנלמדת וטבע בה את העולם. תוך כדי כך היתה התורה הנלמדת אומרת בין שורותיה הנסתרות: "בראשית ברא אלוהים את העולם", והתכוונה לומר: "בי ברא אלוהים את העולם".[2]

עשרים ושישה דורות[3] לאחר שנברא ממנה העולם יצאה התורה הגלויה לאור, וירדה אל עמי הארצות שהמתינו לה בחרדה למרגלות הר סיני. התורה הנסתרת נותרה במרום והמשיכה להיות חמודתו הגנוזה של אלוהים. אלוהים המשיך להשתעשע עם תורתו הנסתרת מדי יום ביומו. בתורה הגלויה, לעומת זאת, הוא כתב לאמור: " הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".[4]

התורה הנגלית היתה התורה שיש לעשותה. עשייתה היתה ציות למערכת ברורה ומפורשת של מצוות. התורה המצווה היא השתקפותו של אלוהים הגברי. חוקיה גלויים ומאיימים. היא פסקנית וחד משמעית. אין לה שבעים פנים. יש לה פן חד משמעי וחד כתער. לא ניתן להפוך בה ולהפוך בה ולמצוא בה הכל. היא איננה מתפלפלת ומתערפלת. היא ישירה ומבהירה. לא ניתנת לשינויים ולא מתחדשת בכל יום ויום. התורה הנלמדת נותרה מחוץ לתחום. רק אלוהים יודע אותה. לכאורה…

אחרי דורות רבים יתברר שמשך כל הזמן הזה היו לתורה מאהבים אחרים. גם הם, כמו אלוהים, היו יודעים את התורה הנסתרת והיו לומדים אותה בחדרי חדרים ומשתעשעים אתה ומתמכרים לה. רטרואקטיבית יתברר שהכל אוהבי התורה עשויים מחומר מיוחד. חומר שממנו עשויים אלים.

כבר כשעולה משה למרום הוא מבחין מיד שאלוהים לומד תורה אחרת מזו שהוא נותן לו להוריד לעם הארץ. התורה שאלוהים לומד נסתרת מעיניו של משה ונבצרת מהבנתו. בעיניים כלות הוא רואה כיצד קושר אלוהים לתורתו כתרים סמויים של אהבה. אולם, לאט לאט הוא מבחין בנוכחותם של הרבה יצורים אחרים השואפים לאלוהים בתהליך קשירת הכתרים הסמויים. יצורים אלו נראים לו גבריים, אך לא כל כך אנושיים. לאט לאט הוא נוכח לדעת שגם יצורים אלו אוהבים לדעת את התורה הנסתרת והם לומדים אותה בשקיקה. לנגד עיניו הנדהמות של משה מתמלא המקום ברבבות גברים לומדים והופך לאולימפוס. האולימפוס שגילה משה במרום ייקרא להלן בית מדרש. האלים הלומדים באולימפוס זה ייקראו תלמידי חכמים.

משה לא מבין מאומה מהתורה הנסתרת, ובסופו של דבר הוא מנסה להוריד את התורה הגלויה אל אלו שנשארו למרגלות ההר ושייקראו להלן עם הארץ. עד היום מנסה משה להוריד את התורה הגלויה לארץ. לעומת זאת, נשארים תלמידי החכמים עד היום באולימפוס שלהם. יחד עם אלוהים הם הופכים בתורה הנסתרת ועושים בה כבתוך שלהם.

משה הוא הקרבן הנצחי של כולם – של עמי הארץ מלחכי העפר מזה, ושל תלמידי החכמים שוכני מרומים מזה. משה הוא סיזיפוס. עד עצם היום הזה הוא עולה למרום להוריד את התורה הגלויה ויורד אתה אל עם הארץ ושובר אותה ועולה שוב למרום לקבל את התורה הגלויה ויורד ושובר ועולה. במרום הוא רואה בעיניים כלות מקנאה איך רבי עקיבא ואלוהים מתפלפלים עם התורה ועושים בה כבתוך שלהם. בעיניו הוא רואה ושמה אינו ניגש. לא יכול להרשות לעצמו להישאר ללמוד. חייב לרדת. עם הארץ מחכה לו למטה.

משה הוא המתווך הנצחי בין עם הארץ לבין אלוהים המצווה. הוא זה שנלחם את מלחמות אלוהים המצווה, ועושה בשבילו את העבודה השחורה. הוא זה שמסתיר מעיני העם את האוגיות המפולפלות שמתחוללות באולימפוס בית המדרש. הוא קרבן אמיתי. כל הזמן סובל את התלונות ואת הניסיונות ואת האיומים ואת ריח המנגל של דור המדבר הנצחי. כל הזמן מקנא ברבי עקיבא ובאלוהים על התענגותם בתורה.

חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני. רק על לומדיה התורה חביבה וראשונית. רק עליהם היא חביבה ומענגת ככלה ביום כלולותיה. עם הארץ אינו נוטל חלק בטקס הכלולות. הוא ירא את המעמד וירא את התורה וחושש ליקרב אל ההר ומחכה למשה שיבוא ויתווך בינו לבינה.

כל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש בתורה ביום מן הימים כבר ניתן למשה בסיני. כל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש בסוף כל הדורות כבר חודש על ידי אלוהים תשע מאות שבעים וארבעה דורות לפני שנברא העולם. כל יום ויום הוא תשע מאוד שבעים וארבעה דורות לפני שנברא העולם וסוף כל הדורות. בכל יום חביבה התורה על התלמיד חכם הלומד אותה כבשעה הראשונה. מונחת בחיקו ומשחקת לפניו. שעשוע נצחי. בעוד תשע מאות שבעים וארבעה דורות הוא יביט בה ויברא את העולם. בראשית כל עולם ועולם יהיו תלמיד חכם לומד ותורה נלמדת.

[1] משלי ח, כ"ב ואילך

[2] ראי/ה למשל בראשית רבה א וההפניות משם

[3] עשרים ושישה דורות: כלומר לאחר אלף דורות (תשע מאות שבעים וארבע ועוד עשרים ושש) ירדה התורה מן המרום (עשרה דורות מאדם עד נח; עשרה מנח עד אברהם; אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרי – הנה שישה – כלומר דורו של משה הוא הדור הראשון באלף השני ליצירת התורה. ראי/ה על כך בבלי שבת פח, ע"א, וראה להלן עמ` ע"ה.

[4] דברים כ"ט, כ"ח