בראשית ברא אדם את אלהים שברא את השמים ואת הארץ

פרשת בראשית

אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון בעולמו, ואין הוא ריבון בעולמם של אחרים. אדם רבני עושה לו רב. הרב עושה לו אלוהים. נקודת המוצא של האדם הרבני היא שהאל ברא את האדם. האדם הריבוני, לעומת זאת, מאמין שהאדם ברא את אלהים.

אחד מגדולי הבוראים הריבוניים הוא האדם שישב יום אחד ובדה מלבו את המילים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"[1]. בורא ריבוני אחר הוא יוצר הנוסח "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"[2]. שני בוראים אלו –בורא יהוה וברא אלהים –הם מגדולי היוצרים האנושיים.

האלים על גלגוליהם השונים הם, לטעמי, ההמצאה ששינתה את פני האנושות יותר מכל המחשבים והחלליות והסמארטפונים. בוראי האלים הם היוצרים האנושיים המרתקים ביותר. ככל שנצליח להיכנס לראש שלהם ולרדת לסוף דעתם כך נממש את עצמנו ונהיה יותר יצירתיים.

האיום הגדול ביותר המאיים על כל בורא הוא שהגולם שברא יקום עליו. מזווית ראייה רבנית אמיצה אפשר לסכם את תולדות העולם במשפט אחד: כישלונו של אלוהים לברוא גולם שלא יקום עליו ולא ימרוד בו. כישלון זה מתחיל בטעימה מעץ הדעת החוזרת על עצמה בכל דור ודור.

על פי תפיסה זו אין ההיסטוריה האנושית אלא מחרוזת של עונשים שהטיל אל מתוסכל על גלגולי הגולם הקמים עליו בכל דור ודור. אף על פי כן עדיין מאמין האדם הרבני ביכולתו של אלהים להצליח יום אחד ליצור חברה אנושית מושלמת שלא תמרוד בו, אלא תשרת אותו באהבה ובמסירות. אמונה זו היא טעם החיים של האדם הרבני. היא מנצחת בסופו של דבר את הייאוש.

גם מצבו של הבורא הריבוני איננו מעודד כלל וכלל. גם הגולם שלו - אלוהים - קם על יוצרו. יוצרים רבים של אלים רבים איבדו את השליטה על הגולם שיצרו, ומניפולאטורים מרושעים עשו בשמם של אלים אלו את המעשים המרושעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

אלוהים הוא המצאה אנושית הטומנת בחובה מנגנון הרסני פי כמה מכל הכורים הגרעיניים. אבל אלוהים הוא עדיין מקור האנרגיה הגדול ביותר לאמונה ריבונית יוצרת.

האדם הריבוני מאמין עדיין בכל לבו ביכולתו לברוא אלוהים שלא יקום על יוצרו אלא יספק לו את שירותיו הטובים.

[1] בראשית א א

[2] בראשית ב ד