"חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני"[1]. רק על לומדיה התורה חביבה וראשונית. רק עליהם היא חביבה ומענגת ככלה ביום כלולותיה. עם הארץ אינו נוטל חלק בטקס הכלולות. הוא ירא את המעמד וירא את התורה וחושש ליקרב אל ההר ומחכה למשה שיבוא ויתווך בינו לבינה.
"כל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש בתורה ביום מן הימים כבר ניתן למשה בסיני"[2]. כל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש בסוף כל הדורות כבר חודש על ידי אלוהים תשע מאות שבעים וארבעה דורות לפני שנברא העולם.
כל יום של לימוד יוצר הוא תשע מאוד שבעים וארבעה דורות לפני שנברא העולם וסוף כל הדורות.
בכל יום חביבה התורה על התלמיד-חכם הלומד אותה כבשעה הראשונה. מונחת בחיקו ומשחקת לפניו. שעשוע נצחי. בעוד תשע מאות שבעים וארבעה דורות הוא יביט בה ויברא את העולם.
בראשית כל עולם ועולם יהיו תלמיד חכם לומד ותורה נלמדת.
תגובות