מניין לתחיית המתים מן התורה? - שנאמר (במדבר יח כח) "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת־תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן" - וכי אהרן לעולם קיים? והלא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנין לו תרומה? - אלא, מלמד שעתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה - מכאן לתחיית המתים מן התורה (בבלי סנהדרין צ ב)
בתוך שלושה משפטים עברנו לקושיה השניה שתבניתה: "מניין xxxxxx מן התורה? – שנאמר yyyyyy". בהמשך הפרק ניתקל בעוד שאלות רבות המעוצבות בתבנית המדרשית הזאת, ולאט לאט נלמד לפענח את השפה הזאת. ככל שנצליח לפענח נבין איזה כלי רב עוצמה היא בידיהם של מהפכנים המחוללים ברית חדשה כלשהי. מחוללי כל הבריתות החדשות (הבשורות, התלמוד והקוראן על כל ענפיהם) שואפים בעת ובעונה אחת גם לחדש חדושים שאין להם זכר בברית הישנה (התורה), וגם להשתלט על הברית הישנה הזאת, לדבר בשמה, ובשמה לשווק להמונים כל חידוש שהוא (תחיית המתים... עולם הבא... תורה מן השמים...) התבנית המדרשית "מניין ל-xxxxxx מן התורה? – שנאמר yyyyyy" יכולה לחולל פלאים בקידום השיווק של כל חידוש שהוא.
למעשה, בנקודה זו של הגמרא מתחילה סוגיית-על שאפשר להכתיר אותה כ"סוגיית מניין לתחיית המתים מן התורה". מדובר בסוגיה מרכזית העוברת לאורך הציר המרכזי של חמשת עמודי התלמוד הבאים, וממנה מתפצלות בכל הכיוונים לא מעט סוגיות משנה ותת סוגיות. מהר מאד נמצא את עצמנו מתקדמים בתוך מסע מוזר והזוי שבמהלכו יגייסו חכמים רבים למעלה מעשרים פסוקים מכל התנ"ך לקידום האמונה בתחיית המתים. במהלך העמודים הבאים ננסה להבין את פשר האובססיה הזאת לחפש עוד ועוד פסוקים שעל פי ה"פשט" של רובם המכריע (למעט, אולי, שנים) מדובר בהם על נושאים אחרים לחלוטין מתחיית המתים.
אבל לפני שנצא למסע בעקבות פסוקי תחיית המתים חובה עלינו לקרוא את הקטע הבא מתוך אגרת תחיית המתים של הרמב"ם.[1] בקטע זה מציג הרמב"ם שתי שאלות מהותיות לעניין סוגיית תחיית המתים מן התורה. (נסוח השאלות על פי העורך של "מאמר תחיית המתים לרמב'ם" באתר "דעת")
השאלה הראשונה - מדוע פסוקים רבים בתנ"ך סותרים במפורש את תחיית המתים?
השאלה השניה – מדוע אין תחיית המתים נזכרת בתורה?
עצם הצגת שתי השאלות הללו על ידי הרמב"ם הופכת את המסע המוזר שטרם החל לטריפ מטריף. לא פחות מטורף מלצאת, למשל, למסע בעקבות תיבת נח או ספינת ישוע, או בעקבות חלוקי האבן שהשליך דוד על גולית. ואכן, במהלך מסענו נזדקק להרבה יצירתיות כדי לקבוע שעם קצת מאמץ ניתן להבחין בקווי דמיון לתחיית המתים בפסוק שמצאנו זה עתה בחפירות (הולכים לחפור הרבה...). ולא זו בלבד אלא שבנוסף לכך יהיה עלינו להשקיע המון אנרגיה כדי להתעלם מפסוקים ופרקים רבים שיתגלגלו גלויים על אם הדרך ויתחננו בפנינו שנתכופף ליטול אותם, ולהסיר מהם את אבק הדרכים, ולהביט בהם בגובה העינים ולהיווכח שוב ושוב שכל ההויה שלהם מכריזה בקולי קולות ובריש גלי: "אין בנו תחיית המתים ואין בנו עולם הבא... אנחנו ממש, אבל ממש לא כאלו... אין לנו בעולמנו אלא העולם הזה בלבד ואנו עושים הכל כדי למצות ממנו את המיטב ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אֵלים שאין להם חלק בעולם הבא ובני אדם שאין להם חלק בתחיית המתים..." פסוקים ופרקים כאלו יתגלו לעינינו לאורך כל הדרך, על כל גבעה תנכית ותחת כל עץ רענן, ולכאורה לא נוכל להתעלם מהם. אבל כן נתעלם, לפחות זמנית, עד תום סוגיית "מניין לתחיית המתים מן התורה?". למה להתעלם? – כדי שנוכל להיכנס לראש הגאוני של החכמים הרבנים הללו שעד עצם היום הזה מעפילים על כל גבעה ומטפסים על כל עץ רענן כדי למצוא עוד פסיק של פסוק שיש בו רמז לתחיית המתים, וכדי שננסה ללמוד מהם שיעור מאלף בסוגיית "כיצד משווקין?"... אולי בעזרת הלימוד הזה יבינו סוף סוף כמה מנהיגים עתידיים שבכלל לא חשוב מה באמת כתוב בתורה (כל תורה שהיא), כי מה שחשוב זה קודם כל לקדש את התורה הזאת (כל תורה שהיא), אחר כך לשתול בה את העקרונות הכי משמעותיים בעולמנו, ואחר כך לפתוח בקמפיין מסיבי לאיתור הרעיונות החדשניים הללו בתוך כמה שיותר פסוקים מן התורה (כל תורה שהיא)...
עכשיו אפשר להביא את שני הקטעים מהרמב"ם -
א. מדוע פסוקים רבים סותרם את תחיית המתים?
האחת מהן (משתי השאלות על תחיית המתים), לבאר עניין אלו הפסוקים הרבים מאוד הנמצאים במקרא, המורים הוראה ברורה שלא תסבול פירוש בהרחקת תחיית המתים, כאמרו "אם ימות גבר – היחיה?", ואמרו "כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה", "בטרם אלך ולא אשוב", וזה באיוב הרבה. ואמר חזקיהו "לא ישברו יורדי בור אל אמתך, חי חי הוא יודך כמוני היום". זאת ראיה שיורדי בור הם המתים. ונאמר ג"כ "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו" וגומר. "הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו" וגומר. ונאמר "רוח הולך ולא ישוב". וכשתחפש פסוקי המקרא כולם תמצאם מרחיקים תחיית המתים בכלל, רק פסוקי ישעיהו ועם קצת התבוננות יתבאר שהוא מסופק אם הוא משל או אמת. ומה שבא מן הפסוק הנגלה לדניאל "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" וגומר, ואמר "ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" זה ג"כ מה שחייב לבני אדם המבוכה הגדולה, קצתם הסתפק בהם תחיית המתים ספק גדול, ומקצתם המאמינים לזאת הפנה הוצרכו לפרש כל פסוק מהפסוקים המבוארים פירושים רחוקים מאוד לקבלם.
ב. מדוע אין תחיית המתים נזכרת בתורה?
והשאלה השנית היות התורה בלתי זוכרת זאת הפינה כלל, לא ברמיזה ואף כי בביאור. ואם אי אפשר מבלתי שיאמר שיש בתורה רמיזות לזאת הפינה, ויאמרו הדברים ההם אשר זכרום באומרם "מנין לתחיית המתים מן התורה"? תכלית האומר שיאמר שהם רמזים נסתרים, וכל שכן בהיות החכמים חולקים בהם. ותהיה זאת השאלה השנית למה לא זכר את זה בגלוי ובביאור שלא יסבול פירוש? אבל נזכר לפי דברי החושב, כמי שיסתתר לאמור דבר וירצה לסתמו
הרמבם, כמובן, ישיב תשובות לשתי שאלות אלו אבל אנו לא מעוניינים בשלב זה בתשובותיו, אלא במסע לתוך ראשם של החכמים הרבנים שעיצבו את סוגיית "מנין לתחית המתים מן התורה?" בתוך פרק חלק...
(לערוך... המשך יבוא)
[1]מאמר תחיית המתים (הידוע יותר בשם 'איגרת תחיית המתים') נכתב בשנת 1191. בחיבור זה, הכתוב כמו קודמיו בערבית, מייחד הרמב"ם את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא. ישנם חוקרים הטוענים שהאיגרת היא זיוף ולא כתב מקורי של הרמב"ם. נראה כי המאמר נכתב כתגובה להאשמות שהוטחו בו בעקבות פרסום חיבורו "מורה נבוכים", שעורר מחלוקותרבות בקהילות היהודיות, כאשר לטענת מתנגדיו הרמב"ם כפר למעשה בתחיית המתיםהפיזית וראה בה רק משל לעולם הבא. הרמב"ם מסביר באריכות שלא זו הייתה כוונתו והוא אכן מאמין בתחיית המתים כפשוטה; לדבריו, בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה. חיבור זה הוא חלק מוויכוח מתמשך בין הרמב"ם ותלמידיו לבין ר' שמואל בן עלי מבגדד על משמעות תחיית המתים ויחסה לעולם הבא (על פי הויקיפדיה)
Comments