עריק מלך ישראל

שמואל א, פרק כט

עריק מלך ישראל הוא מלך דו ראשי. ראשו האחד, המשוח בשמן המשחה, הוא ראשו של דויד האדום – רוצח סדרתי שערק עם כנופיה של שש מאות לוחמים שתולים מרי נפש מצבא ההגנה הישראלי לצבא הפלישה הפלישתי. ראשו האחר הוא ראש הנחש המכיש של המלך הפלישתי אכיש, שהוא איש סודו ובן בריתו המסור של דוד האדום.

אכיש המכיש הוא אסיר תודה של דוד האדום על כך שחיסל, בעזרת האל, את יריבו הגדול גולית הגִתִי, וסלל את דרכו אל הארמון הפלישתי בגת. מאז ועד עצם היום הזה עושה אכיש ראש נחש הכל כדי להשיב לדוד ראש אדום כגמולו. הוא מממן אותו ומספק לו תחמושת ומרחבים אינסופיים כדי לאפשר לו וללוחמיו מרי הנפש להתאמן בפלישות קטלניות לדרום הפרוע בואכה סיני ומצרים, ולהשמיד את כל עמי האזור, ולשפוך את דמם של כל איש ואישה מבלי להותיר אפילו נפש חיה אחת. (ראו פרק כז)

בעזרת הפלישות הרצחניות הללו, ובעזרת האל, הפך כוחו הקטלני של עריק מלך ישראל לכח מחץ דו ראשי המאיים בו זמנית על צבאותיהם המתונים של הפלישתים והישראלים. אכיש המכיש מתכנן להשתלט בעזרת הכח הזה על סרני הפלישתים המתונים ; דוד האדום מקוה להשתלט על מטה צבא ההגנה לישראל בפיקודו של שאול, ולהפוך אותו, בעזרת האל, לצבא ההתקפה לישראל שיכבוש את כל המרחב שבין הפרת והנילוס.

מאז ועד עצם היום הזה עריק מלך ישראל חי וקיים ושתול בינינו, ועושה הכל כדי לכונן, בעזרת האל, את מלכות ארץ ישראל השלמה בהנהגתו המשיחית. מאז ועד עצם היום הזה לוחם עריק מלך ישראל על גופותינו את מלחמת ימות המשיח שלו. בכל קרב הוא מורה לכוחותינו לירות אש על כוחותינו בשם האל ובשם אללה. הוא לא רואה אותנו ממטר ולא עוצר באדום.

רק בעוד שלושה פרקים הוא יעצור בתוך שלולית של דם כדי לקונן על במותינו חלל, הצבי ישראל, וכדי לשתות בצמא את דמינו השפוך…